פסק דין ע"א 6234/00 ש.א.פ. בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ: דיון משפטי בנושא התניית שירות בשירות וגבולות חובת האמון של הבנק

המערערת, חברה עסקית, התקשרה עם הבנק בהסכמי אשראי. במסגרת ההתדיינות עלו טענות בדבר דרישות שהציב הבנק כלפי החברה כחלק מהתנאים לקבלת שירותים בנקאיים, אשר לטענת החברה עלו כדי התניית שירות בשירות.

השאלה המשפטית המרכזית היא האם התניית מתן אשראי או שירות בנקאי מסוים בביצוע פעולה אחרת על ידי הלקוח מהווה פעולה בלתי חוקית או הפרה של חובות האמון וההגינות של הבנק כלפי לקוחו.

הלקוח טען כי הבנק ניצל את כוחו העודף ואת התלות של החברה באשראי כדי לכפות עליה תנאים שאינם סבירים, תוך ביצוע התניית שירות בשירות האסורה על פי הוראות הדין והוראות המפקח על הבנקים.

הבנק טען כי פעולותיו נעשו במסגרת ניהול סיכונים לגיטימי, וכי התנאים שהוצבו היו הכרחיים להגנה על כספי המפקידים ולהבטחת החזר האשראי, ולא מדובר בהתניה פסולה אלא בניהול עסקי סביר.

בית המשפט בחן את גבולות שיקול הדעת הבנקאי וקבע כי בעוד שלבנק זכות לנהל את סיכוניו, הרי שחובת תום הלב וחובת האמון המוגברת המוטלת עליו מונעות ממנו להציב דרישות שרירותיות או כאלו המהוות ניצול לרעה של מעמדו מול הלקוח.

איסור התניית שירות בשירות מושתת על סעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), הקובע כי לא יתנה בנק שירות בשירות אחר, אלא אם כן נדרש הדבר מסיבות ענייניות המצדיקות זאת.

פסק הדין מחזק את ההגנה על הלקוח אל מול המערכת הבנקאית ומבהיר כי כוחו של הבנק אינו מוחלט וכי כל התניה בשירות חייבת לעמוד במבחן הסבירות והקשר הענייני הישיר לשירות המבוקש.

מומלץ לכל לקוח המקבל דרישה מהבנק לביצוע פעולה נוספת ככתנאי לקבלת הלוואה או אשראי, לבקש הסבר בכתב המנמק את הדרישה ולוודא כי היא אינה מהווה התניה פסולה.