44158-05-18- קובץ מקורי

התובע פנה לבנק דיסקונט לפתיחת חשבון עסקי כנותן שירותים פיננסיים. לאחר סחבת ממושכת מצד הבנק, התקיימו פגישות והתובע נדרש למלא שאלונים ולהשיב על שאלות. הבנק דחה את הבקשה בשתי הזדמנויות בטענה לחוסר בשקיפות בנוגע למודל העסקי, רמת הריבית, והסיכונים הקשורים לשיקים למוטב בלבד. התובע השיב לכל דרישות הבנק, אך הבנק המשיך להעלות חששות. בית המשפט נדרש להכריע האם הסירוב של הבנק היה סביר בנסיבות העניין.

הצדדים חלוקים בשאלה האם סירובו של הבנק לפתוח חשבון בנק לנותן שירותים פיננסיים הוא סירוב סביר כדין. בעוד הבנק טוען כי התובע סיפק תשובות חלקיות ומעורפלות המעוררות חשש להלבנת הון, התובע טוען כי מדובר בדרישות לא רלוונטיות, חדירה לפרטיות, וסחבת שמטרתה להדירו מהמערכת הבנקאית.

התובע טען כי הוא גוף מפוקח, כי

הבנק פועל בניגוד לנוהל בנקאי תקין 411, וכי הסירוב אינו מבוסס על ראיות קונקרטיות אלא על חשש ערטילאי. הנתבע ( הבנק) טען כי חלה עליו חובה לבדוק בסיס סיכון גבוה, כי התובע לא שיתף פעולה באופן מלא, וכי אי-מסירת פרטים הנדרשים לניהול סיכוני הלבנת הון מהווה סיבה מוצדקת לסירוב לפי הוראות הפיקוח.

בית המשפט קבע כי הבנק לא הוכיח קיומה של מדיניות מוסדרת לעניין פתיחת חשבונות לנש"מ, וכי לא עלה בידי הבנק להצביע על ראיות קונקרטיות המצדיקות סירוב לפתיחת החשבון. הסירוב נמצא כלא סביר.

סבירות סירוב בנק לפתיחת חשבון נבחנת לפי חוק הבנקאות (שירות ללקוח). אין די בחשש ערטילאי או טענה כללית להלבנת הון, אלא על הבנק להצביע על מעשים ופעולות קונקרטיות המבססות חשש ממשי.

בנקים אינם רשאים לסרב לפתיחת חשבון לנותני שירותים פיננסיים רק על בסיס חששות כלליים. עליהם להחזיק במדיניות מוסדרת ומאושרת ולהציג ראיות ממשיות המצביעות על סיכון קונקרטי.

לפני נקיטת הליך מומלץ לבחון את מסמכי החשבון, ההסכמים, ההתראות והפעולות שבוצעו. לקריאה נוספת: תביעה נגד בנק, הגנה מתביעות בנקים. כל תיק תלוי במסמכים ובנסיבותיו.

פסק הדין במקור הרשמי · הניתוח ב־LawFirms.pro