פסק דין בתביעה נגד עורך דין ובנק (16144-01-18)

התובע, תושב חוץ, ביקש לרכוש בית בקיסריה ושכר את שירותיו של עורך דין. במהלך העסקה, עורך הדין דרש וקיבל שיק בנקאי בסך 650,000 ש"ח לפקודתו, בטענה כי הוא נועד לתשלום מס רכישה ושכר טרחה. בפועל, עורך הדין הפקיד את הכספים בחשבונו האישי. במקביל, הבנק ביצע העברות והנפיק שיקים לבקשת הלקוח, לאחר שקיבל הוראות מפורשות מהלקוח, חרף טענות התובעים כי הבנק היה צריך למנוע את הפעולות.

התובעים טוענים כי עורך הדין גנב את כספם והפר את חובת הנאמנות, וכי הבנק התרשל באי-מניעת הפעולות ואי-דיווח. עורך הדין טוען כי הכסף היווה שכר טרחה מוסכם עבור ניהול משא ומתן מוצלח. הבנק טוען כי פעל בהתאם להוראות מפורשות של הלקוח ולא הפר כל חובה.

התובעים: עורך הדין גנב כספים, לא נערך הסכם שכר טרחה בכתב, ו

הבנק התרשל. עורך הדין: שכר הטרחה היה מוסכם, היו יחסי אמון, והוא פעל במקצועיות. הבנק: לא ניתן לחייב בנק על פעולה שבוצעה לפי הוראת לקוח מפורשת, גם אם אינה הדרך המקובלת, ואין חובה לחקור כל פעולה של לקוח.

התביעה נגד הבנק נדחתה. התביעה נגד עורך הדין התקבלה ברובה תוך דחיית גרסתו לגבי שכר הטרחה. בית המשפט קבע כי העדר הסכם שכר טרחה בכתב נזקף לחובת עורך הדין.

האחריות לעריכת הסכם שכר טרחה בכתב מוטלת על עורך הדין, והעדר הסכם כזה נזקף לחובתו. בנק אינו חייב לסרב לבצע הוראת לקוח מפורשת רק משום שהיא אינה "דרך המלך", אלא אם קיים חשד סביר ומבוסס למעשה מרמה שהבנק היה אמור לזהות.

עורכי דין מחויבים לעגן שכר טרחה בהסכם בכתב כדי להימנע מחיובים עתידיים. בנקים מוגנים כאשר הם פועלים לפי הוראות לקוח ברורות, גם אם הפעולה אינה סטנדרטית, בתנאי שלא הוכחה הפרת חובת זהירות מוגברת.

לפני נקיטת הליך מומלץ לבחון את מסמכי החשבון, ההסכמים, ההתראות והפעולות שבוצעו. לקריאה נוספת: תביעה נגד בנק, הגנה מתביעות בנקים. כל תיק תלוי במסמכים ובנסיבותיו.

פסק הדין במקור הרשמי · הניתוח ב־LawFirms.pro