פסק דין בתביעת אבו עישה נגד פיראן ואח'

התובעת רכשה את הדירה ב-2003 ונהגה בה מנהג בעלים במשך שנים. הנתבעים 1-2 מכרו את הדירה לנתבעים 3-4 (בנם וכלתם) ב-2006, והזכויות הועברו על שמם בעמידר. הנתבעים 3-4 לקחו הלוואה מהבנק תוך משכון הדירה. הבנק ידע שצד ג' מחזיק בדירה אך הסתפק באישור עורך דין לא מספק, במקום לברר את טיב הזכויות לעומק. התובעת הגישה תביעה להצהיר על בעלותה לאחר שהחלו הליכי מימוש משכון.

התחרות היא בין זכותה החוזית של התובעת (הראשונה בזמן) לבין זכותו של הבנק מכוח משכון (המאוחר בזמן), כאשר השאלה היא האם מחדלה של התובעת באי-רישום הערת אזהרה גובר על חובת תום הלב של הבנק.

התובעת טענה כי רכשה את הדירה ושילמה את מלוא התמורה וכי

הבנק ידע או היה צריך לדעת על זכויותיה. הבנק טען כי פעל כדין בהסתמך על הרישומים בחברה המשכנת ולא נפל פגם בהתנהלותו.

בית המשפט קיבל את עמדת התובעת וקבע כי זכותה עדיפה. הבנק נכשל בחובת תום הלב (הסובייקטיבית והאובייקטיבית) כנושה מקצועי בכך שעצם עיניו לנוכח החזקת התובעת בדירה וסימני אזהרה נוספים.

בעסקאות נוגדות, גם אם הרוכש הראשון התרשל באי-רישום הערת אזהרה, זכותו תגבר על רוכש מאוחר שפעל בחוסר תום לב או בעצימת עיניים, במיוחד כאשר מדובר בנושה מקצועי החב בחובות בירור מוגברות.

פסק הדין מדגיש את חובתם המוגברת של בנקים לבצע בדיקות מקיפות (Due Diligence) בעת העמדת הלוואות מובטחות במשכון, במיוחד כאשר הם מודעים לכך שהנכס מוחזק על ידי אדם שאינו הלווה.

לפני נקיטת הליך מומלץ לבחון את מסמכי החשבון, ההסכמים, ההתראות והפעולות שבוצעו. לקריאה נוספת: תביעה נגד בנק, הגנה מתביעות בנקים. כל תיק תלוי במסמכים ובנסיבותיו.

פסק הדין במקור הרשמי · הניתוח ב־LawFirms.pro