11290-04-21- קובץ מקורי

הסכסוך נסוב סביב הסכם לביטול עסקת מקרקעין, במסגרתו התחייב הנתבע להשיב כספים לרוכשים נוספים באמצעות התובע. הנתבע מסר שיקים ושטרי חוב להבטחת התשלומים. לאחר שהתובע פתח בהליכי הוצאה לפועל בגין שטרי החוב, הנתבע טען כי פרע את מלוא חובו במזומן ובדרכים עקיפות, ואף הציג שיקים מחברה שבבעלותו כתימוכין. בית המשפט מצא את עדותו של הנתבע כבלתי מהימנה, עקבית פחות, ורוויה בסתירות, וקבע כי לא הוכח שהסכומים הועברו לתובע.

המחלוקת המרכזית היא האם הנתבע פרע את חובו על פי שטרי החוב. הנתבע טען לפירעון מלא במזומן, בעוד התובע טען כי נותרה יתרה בלתי מסולקת. הנתבע לא הציג תיעוד מספק לתשלומים הנטענים במזומן.

התובע טען כי הנתבע לא עמד בהסדר ההשבה ושנותרה יתרה בסך 310,300 ש"ח (לאחר תיקון החישוב). הנתבע טען כי שילם את מלוא החוב, לרבות תשלומים במזומן באמצעות צדדים שלישיים, וכי התובע החזיק בשטרי חוב שדינם להתבטל.

טענות הבנק או הגוף הפיננסי מפורטות במקור ובהקשר העובדתי של פסק הדין.

בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי על הנתבע לשלם לתובע סך של 310,300 ש"ח, בתוספת אגרות והוצאות משפט בסך 31,000 ש"ח.

נטל ההוכחה להוכחת טענת פירעון (פרעתי) בשטר מוטל על הטוען לפירעון, ובהעדר ראיות מהימנות או תיעוד מספק לתשלום במזומן, דין הטענה להידחות.

פסק הדין מדגיש את החשיבות של תיעוד מסודר וקבלת קבלות בביצוע תשלומים במזומן, במיוחד במסגרת התחייבויות שטריות, ומזהיר מפני השלכות של גרסאות משתנות ובלתי עקביות בבית המשפט.

לפני נקיטת הליך מומלץ לבחון את מסמכי החשבון, ההסכמים, ההתראות והפעולות שבוצעו. לקריאה נוספת: תביעה נגד בנק, הגנה מתביעות בנקים, הוצאה לפועל מול בנקים. כל תיק תלוי במסמכים ובנסיבותיו.

פסק הדין במקור הרשמי · הניתוח ב־LawFirms.pro