פסק דין ע"א 3654/97: סוגיית חובת האמון וחובת תום הלב של המוסד הפיננסי כלפי לקוחותיו

המקרה עוסק במערכת יחסים בין גוף פיננסי לבין לקוחות, במסגרתה עלו טענות בדבר הפרת חובות מקצועיות בניהול ענייניהם של הלקוחות וביצוע פעולות בשוק ההון.

השאלה המשפטית המרכזית נסובה סביב היקף חובת הזהירות, חובת האמון וחובת תום הלב המוטלות על גוף פיננסי הפועל עבור לקוחותיו, והאם הפרה של חובות אלו מקימה עילת תביעה בגין נזקים כספיים.

הלקוחות טענו כי המוסד הפיננסי הפר את חובות האמון ותום הלב כלפיהם, לא פעל בשקיפות הנדרשת ולא הציג בפניהם את מלוא המידע והסיכונים הכרוכים בפעולות שבוצעו בחשבונם.

הגוף הפיננסי טען כי פעל במסגרת ההרשאות שניתנו לו על ידי הלקוחות, כי עמד בסטנדרטים המקצועיים המקובלים וכי לא נפל פגם בהתנהלותו המקצועית או החוזית.

בית המשפט בחן את מערכת היחסים המיוחדת בין הצדדים וקבע את גבולות הגזרה של חובות הגילוי והאמון החלות על הגוף הפיננסי בבואו לשרת את לקוחותיו, תוך הדגשת החשיבות שבפעולה בהגינות וביושרה.

חובת האמון וחובת תום הלב הן חובות מוגברות המוטלות על מוסדות פיננסיים, המחייבות אותם לפעול לטובת הלקוח תוך מתן גילוי מלא ושקיפות על סיכונים ועל מהות הפעולות המבוצעות.

פסק הדין מהווה נדבך חשוב בהגנה על לקוחות במערכת הפיננסית ומחדד את אחריותו של מוסד פיננסי כלפי אלו הנותנים בו אמון בניהול כספם.

יש להקפיד על תיעוד בכתב של כל הוראה הניתנת למוסד הפיננסי, לבחון היטב את הסכמי ההתקשרות ולוודא כי מבינים את משמעות הפעולות ואת רמת הסיכון הכרוכה בהן.