פסק דין דנ"א 1740/91: דיון נוסף בעניין בנק ברקליס-דיסקונט נגד פרוסט בנושא היקף חובת האמון של הבנק כלפי הלקוח

הפרשה עוסקת במחלוקת משפטית שהתגלעה בין בנק ברקליס-דיסקונט לבין הלקוח פרוסט, על רקע התנהלות כספית ומערכת היחסים החוזית והחובתית שנרקמה ביניהם.

השאלה המשפטית המרכזית נסובה סביב היקף האחריות והחובות המוטלות על הבנק כלפי הלקוח, לרבות שאלת חובת תום הלב וחובת האמון המיוחדת המאפיינת את יחסי הבנק והלקוח.

הלקוח טען כי הבנק הפר את חובותיו כלפיו, לא פעל בשקיפות הנדרשת ולא עמד בסטנדרטים המצופים ממוסד בנקאי בעל כוח עדיף בניהול החשבון והאשראי.

הבנק טען כי פעל בהתאם להסכמים החוזיים שנחתמו עם הלקוח וכי לא חרג מסמכותו או מחובותיו על פי הדין המקובל במערכת הבנקאית באותה עת.

בית המשפט בחן את מערכת היחסים בין הצדדים לאור עקרונות חוק החוזים והחובה לפעול בדרך מקובלת ובתום לב, תוך חידוד חובות הגילוי והזהירות של הבנק.

הוכרה החובה המוגברת של הבנק כגוף בעל כוח כלכלי ומידע עודף, המחייבת אותו לפעול בהגינות מירבית כלפי הלקוח בכל שלבי ההתקשרות.

פסק הדין מדגיש כי יחסי בנק-לקוח אינם רק יחסים חוזיים רגילים אלא מערכת יחסים מיוחדת המבוססת על אמון, דבר המטיל על הבנק נטל הוכחה וזהירות גבוה יותר.

מומלץ ללקוחות בנקים לתעד כל התקשרות או הסכמה מול הבנק, ולעמוד על זכותם לקבל מידע מלא ושקוף אודות פעולות בחשבונם.