ע"א 6765/93 בנק ברקליס דיסקונט נ' ברושי: ניתוח חובת האמון, תום הלב וחובת הגילוי של הבנק כלפי לקוחו

הדיון עוסק במחלוקת בין לקוח לבין בנק, כאשר הלקוח העלה טענות בנוגע להתנהלות הבנק במסגרת ניהול חשבונו והיחסים החוזיים שנרקמו ביניהם.

השאלה המשפטית המרכזית נסבה סביב היקף חובת הזהירות והאמון של הבנק כלפי הלקוח, ומשמעותה של חובת תום הלב בקיום חוזה בנקאי.

הלקוח טען כי הבנק הפר את חובותיו כלפיו, לא גילה לו נתונים מהותיים, פעל בחוסר תום לב וגרם לו לנזקים כספיים עקב התנהלותו המקצועית והמשפטית.

הבנק טען כי פעל במסגרת ההרשאות החוזיות שלו, כי מילא אחר הוראות הדין והנוהל הבנקאי התקין, וכי אין לייחס לו אחריות מעבר לחובות המקובלות במערכת בנקאית רגילה.

בית המשפט עמד על כך שהבנק אינו סתם צד לחוזה, אלא גוף בעל עוצמה רבה המצוי ביחסי אמון מיוחדים עם לקוחו, ומשכך מוטלות עליו חובות מוגברות של גילוי, תום לב והגינות.

מערכת היחסים בין בנק ללקוח מושתתת על חובות אמון וגילוי מוגברות, הנגזרות מעקרון תום הלב שבסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.

פסק הדין מחזק את התפיסה כי על בנקים מוטלת חובה אקטיבית ליידע את הלקוח, למנוע הטעיה, ולהימנע מניצול פערי הכוחות המובנים במערכת היחסים הבנקאית.

מומלץ ללקוחות הבנקים לתעד כל התכתבות או הבטחה בעל פה, ולדרוש הסברים מפורטים על כל פעולה פיננסית. במקרה של תחושת חוסר הגינות מצד הבנק, יש לבחון את המסמכים החתומים מול הוראות ניהול בנקאי תקין.